|
|
גד וראובן מצפים לעושר
שיר מאת: אהובה קליין (c)
שבטי גד וראובן
התמקמו בעבר הירדן
בה ראו פנינת זהב
ציפייה לעושר רב.
מעיינות נחלים ואגמים
מרבדי דשא ירקרקים
מקורות שובע לכבשים
מימוש חלומות גשמיים.
משה מציב תנאים
יד לאחוות אחים
ארץ ישראל נקנית בייסורים
משכן השכינה לנצח נצחים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת מטות מסעי[חומש במדבר]
השבי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
השבי דבר קשה מנשוא
שולל חיי אדם וחירותו
כיצור העומד לטבוע בים
רגליו כבולות פיו נדם.
ישנו שבי מצוו עליון
הפוגע באנשי ריב ומדון
דוגמת המדיינים שנאתם עזה
לעם קדוש ללא סיבה.
ישנו שבי זועק לשמים
חייל תמים זך כמים
בעבור משא ומתן מדיני
פגיעה והשפלה בעם חופשי.
הערה: השיר בהשראת פרשת מטות חומש במדבר.
פרשת מטות מסעי- מסר למנהיגים- כיצד?/ מאת: אהובה קליין
פרשת מטות פותחת בנושא נדרים ושבועות:"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור:: זה הדבר אשר ציווה ה' איש כי ידור נדר לה" או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"
תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:
שאלה א] מה ההבדל בין נדר לשבועה?
שאלה ב] מדוע התורה מדגישה כי בנושא הנדרים והשבועות – ישנה פניה תחילה אל ראשי המטות דווקא?
שאלה ג] מה הכוונה:"לא יחל דברו" ?
התשובה לשאלה א]
נדר: הכוונה כאשר אדם לוקח על עצמו לעשות דבר ,או לא לעשות דבר לגבי חפץ מסוים, בהקשר לכך אומר הרמב"ם כי יש הבדל בן נדר: 'אסר'- בו האדם מתחייב להתנזר מדברים מסוימים שבדרך כלל כן מותרים לו. לבן נדר שיחייב את עצמו להקריב קורבן בו בזמן שאינו חייב להקריבו, אלא כאן הכוונה לנדרי הקודש. לעומת זאת: שבועה:- אדם מתחייב לעשות, או לא לעשות דבר מסוים, השבועה חלה על האדם ולא על חפץ.
תשובה לשאלה ב] מעניין הדבר- כי התורה מדגישה את פנייתה תחילה בנושא השבועות והנדרים לראשי המטות, הרי ממילא ידוע שכל המצוות נאמרות תחילה לראשי העם:יש לכך סיבה:
לפי הגאון רבי משה סופר[ בעל חת"ם סופר"]- מנהג העולם הוא שמנהיגים טרם כניסתם לתפקיד המכובד- מבטיחים הבטחות ונודרים מיני נדרים לגבי מעשיהם בעתיד, אך לאחר שמתמנים לתפקידם- ההבטחות לחוד והמעשים לחוד ויש ולא יקיימו כלל את הבטחותיהם.
על שחיתות שלטונית מעין זו נאמר:" אם בארזים נפלה השלהבת- מה יגידו אזובי הקיר"?
אם המנהיג אינו משמש דוגמא חיובית לעמו- מה נצפה מכל העדה כולה?
לדעתו של האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל: התורה מדגישה כאן את ראשי המטות- כי עליהם לדעת להיות קשובים לרחשי העם ולהשתדל לפעול לטובת הציבור.
דוגמא יפה יש לנו בפרשה- על הנהגתו של משה כמנהיג אמת- מבטיח ומקיים:
שבט גד וראובן בקשו ממשה את ערי הגלעד, אך משה ביקש מהם כי עליהם להירתם תחילה לעזרת יתר השבטים במלחמה והם הבטיחו:"ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.."
לאחר שעמדו בהבטחתם קיבלו את מבוקשם:" וייתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן..."
ובהמשך הם זוכים לבנות את עריהם כפי שכתוב:"ויבנו בני גד את דיבון ואת- עטרות ואת ערער..." [במדבר ל"ב,ל"ד- ל"ה]
התשובה לשאלה ג] המשפט:"לא יחל דברו" [במדבר ל,ג]- המנהיג הנכנס לתפקידו יקפיד לא לחלל את דבריו, אלא יקפיד למלא את הבטחותיו.
מוסיף על כך: רבי יהודה לייב מגור- "בעל שפת אמת": כי פרשת:"לא יחל דברו" נסמכה לסוף פרשת פינחס ששם מדובר על תמידים ומוספים.
ללמדנו: כי התפילות נקבעו במקום קורבן- ועל האדם לנצל פיו לתפילה
ולהרבות בלימוד התורה, כמו שנאמר:" הקול קול יעקב"
ולא במקרה פרשה זו נאמרה בתקופת בין המייצרים- ללמדנו- כי ניתן להינצל על- ידי תפילה ולימוד תורה, כמו שנאמר:" מן המייצר קראתי יה ענני במרחביה" [תהילים קי"ח,ה]
מי ייתן והמנהיגים שלנו ישמשו דוגמא חיובית לעם וישכילו לקיים את הבטחותיהם ובמיוחד בתקופה זו: בין המייצרים- עם ישראל יעסוק בקיום מצוות התורה וירבה בתפילה.
מטות- ראשי תיבות: מעשים טובים ותלמוד תורה.
יהי רצון ונרבה במצוות ומעשים טובים- למען גאולה שלמה בקרוב ממש בע"ה. אמן ואמן.
