- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 22:00
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1393
דבר החסידות – פרשת משפטים
להיות עבד עברי
פרשתנו פותחת בדין "עבד-עברי". והשאלה נשאלת, הלוא עבד-עברי הוא זה שמכרוהו בית-דין בגניבתו, או שמכר עצמו מפני דוחקו, אבל כאן אחרי יציאת מצרים וקריעת ים-סוף היו בני ישראל עמוסים בכסף וזהב, כדברי חז"ל (הובא ברש"י שמות יג, יג) "אין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים", ומדוע היה כ"כ דחוף להתחיל בדיני עבד עברי*?
מסביר הרבי, שיש כאן הוראה לכל אחד ואחת, שתחילת העבודה צריכה להיות באופן של עבד עברי:
עבד – ההבדל בין עבד לשכיר הוא, שהשכיר יש לו שעות קבועות בהם הוא שייך לבעל-הבית, ובשאר היום הוא חופשי לעצמו, לעומת זאת עבד קנוי לאדונו, כלומר, שאין לו מציאות לעצמו, אלא בכל רגע הוא שואל את עצמו מה האדון רוצה ממני? וזה התחדש במתן-תורה – כי לי בני ישראל עבדים – יהודי שייך כל הזמן לקב"ה!
עברי – כפי שמצינו שאברהם נקרא "אברם העברי" ע"ש שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר, ועל שמו נקראים כל ישראל 'עברים' עד שאפילו הקב"ה נקרא על שמם "אלוקי העבריים" כדברי משה לפרעה (שמות ג, יח).
כלומר, יהודי צריך להיות במצב של 'עברי', שהוא נמצא בצד אחד והעולם מצד אחר. הוא רואה הכל באופן אחר מכולם; העולם מסתכל על מה שקורה כ'יד המקרה' אבל הוא רואה בכל דבר את יד ה' ושואל את עצמו כיצד אפשר להפיק ממנו תועלת בעבודת ה'.
שבת שלום!
*) שאלה זו מסבירה גם דבר תמוה ברש"י, שמפרש "עבד עברי – עבד שהוא עברי", וממשיך ושואל: "או אינו אלא עבדו של עברי?" ומוכיח שמדובר בעבד שהוא עברי. דלכאו' מה הקס"ד שעבד עברי פירושו עבד כנעני שנמכר לעברי, והלוא כבר מצינו בפ' מקץ (מא, יב) "ושם אתנו נער עברי" שפירושו שהנער הוא עברי! וכן "עבד מצרי" (בדבה"י א' ב, לד), אלא שלרש"י הי' קשה איך ייתכן בתקופת עושר כזו עבד שהוא עברי, ולכן מחפש לפרש שמדובר בכנעני שנמכר לעברי – מציאות שהרבה יותר מסתברת בתקופה זו.
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טז שיחה ב'. חלק יא עמ' 97. אגרות קודש חלק יא עמ' שסה ועוד. במהלך העיבוד נעזרתי ב"נקודות לפה"ש" ו"שיחה לעם" הנשלחים במייל.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:05
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1076
פרשת משפטים-"דרך ארץ קדמה לתורה"-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
פרשת משפטים מכילה דינים,הלכות וציוויים בעיקר בתחום שבין אדם לחבירו-ומנחה אותנו- כיצד יש לנהוג לאורך כל הדרך על פי התורה-למען עם ישראל שילך בדרך ישרה- אמת וצדק - ובכך ישמש אור לגויים לנצח.
הנה כמה דוגמאות:
"ודל לא תהדר בריבו"[שמות כ"כ,ג]
"ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים"[שם כ"ג,ח]
"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו ? עזוב תעזוב עמו"
[שמות כ"ג,ה]
השאלות הן:
א] אילו הנחיות ניתנות לדיינים בבתי המשפט?
ב] כיצד ינהג השופט עם הדל בבית המשפט?
ג] מדוע אסור לקחת שוחד?
ד] כיצד ינהג אדם במידה ונתקל בחמור השייך לאדם הרוחש כלפיו שנאה?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה "בעל הטורים"[רבנו יעקב בן אשר]:
ישנן הנחיות מרומזות באמצעות ראשי תיבות - במשפט:"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
"ואלה"-ראשי תיבות- וחייב אדם לחקור הדין.מכאן שהדיין חייב לנקוט בדרך של חקירת העדים במטרה להגיע אל האמת.
"המשפטים"- ראשי תיבות- הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט.
"אשר"- ראשי תיבות-אם שניהם רוצים-כלומר:אם שני בעלי הדינים מוכנים להגיע לפשרה.
"תשים"- ראשי תיבות- תשמע שניהם יחד מדברים-שהרי אסור לשופט להאזין לדברי בעל דין אחד בהעדר נוכחות חבירו.
"לפניהם"- ראשי תיבות- לא פני נדיב יהדר- הדיין חייב להיזהר לא לכבד במיוחד פני איש גדול,אלא עליו לנהוג באופן רגיל כלפי שני בעלי- הדין.
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: השופט חייב לנקוט בזהירות רבה בראותו את הדל מופיע לפניו ולא ייפול ברחמים כלפיו- יזהר לא לחלוק לו כבוד במטרה לזכותו בדין ולהגיד:הוא עני ועל כן אכבד אותו ואזכה אותו בדין.
שאם אחייב אותו לשלם את החוב ויצטרך לפרוע, אך אין לו כסף לשלם-כבודו עלול להיפגע.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י:אסור לקחת שוחד בכל מצב- בין אם מטרת השופט –לשפוט אמת וכל שכן במצב שהוא רוצה להטות את הדין לטובת המשלם-שהרי לגבי מצב זה התורה הזהירה:"לא תטה משפט"
"השוחד ייעוור פיקחים"-שאפילו נחשב לחכם בתורה,אבל אם נוטל שוחד-התוצאה תהיה שתיטרף דעתו עליו וישתכח כל מה שלמד והדבר יחליש את מאור עיניו.-ויגיע גם למצב ש- "יסלף דברי צדיקים"-יסלף את האמת בדיני המשפט.
התשובה לשאלה ד]
לפי רש"י:אם אדם נתקל בחמור שונאו והוא רואה-כי הוא נופל תחת נטל של משא כבד,וכי יש בכך שאלה אם לעזור לו? ברור שכן:"עזוב תעזוב עמו" ,כאן המילה:"עזיבה" היא מלשון עזרה.
רש"י מבסס את הפירוש על הפסוק:"ויעזבו ירושלים עד החומה הרחבה "-הכוונה שמילאוה עפר לעזור ולסייע את חוזק החומה.[נחמיה ג,ח]
ועוד דוגמא:"עצור ועזוב"[דברים ל"ב,ל"ו]
לפי דברי רבינו בחיי:כאן התורה מדברת במצוות פריקה,כי יש שני מצבים:
מצוות פריקה ומצוות טעינה.
ובגמרא במסכת בבא מציעא דרשו חכמים: שפסוק זה מיותר,לפי שהלכה זו נאמרה כבר במקום אחר בתורה:"לא תראה את חמור אחיך,או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם-הקם תקים עימו"[דברים כ"ב,ד]ושם נאמר במצוות טעינה שאין בה עניין של צער בעלי חיים,לכן יש כאן קל וחומר,אם במצוות טעינה שאין בה עניין של צער בעלי אומרת התורה :"הקם תקים עימו",הרי מצוות פריקה שיש בה עניין של צער בעלי חיים,ברור שיש לעזור.
ובכל זאת הפסוק נכתב ללמדך שיש שני דינים שונים, מצוות פריקה היא- בחינם ומצוות טעינה -היא בשכר.
לסיכום:
לאור האמור לעיל,ניתן ללמוד כמה התורה מקפידה על נושא המשפט שיעשה בצדק וביושר.
למען חברה בריאה- ולמען שמירת הסדר הטוב בחיינו.
רבי שמחה בונים מפשיסחה היה אומר על הפסוק:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"- כי מטרת התורה ללמדנו שיש להקדים את המשפטים -שהם מצוות שבין אדם לחבירו- לפני מצוות בין אדם למקום,
מהטעם:"דרך ארץ קדמה לתורה"[ויקרא רבה ט,ג]
מי ייתן ויתקיים בנו הפסוק:"אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"[תהלים פ"ה,י"ב]ובכך עם ישראל ישמש אור לכל אומות העולם.אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת משפטים
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1345
פרשת משפטים- עבד עברי, מיהו? כיצד יצא לחופשי?
מאת: אהובה קליין.
פרשת משפטים פותחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ". [שמות כ"א, א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע הפרשה מתחילה במילים: "ואלה המשפטים" – ב: וו החיבור:?
ב] מיהו עבד עברי ומה הנוהל בזמן יציאתו לחופשי?
תשובות.
"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים"
על פי רש"י: המילה –"ואלה" – בתוספת וו החיבור באה ללמדנו " מה עשרת הדברים שבפרשה הקודמת- מסיני הרי גם המצוות שניתנו כאן - הם מסיני, הרי דברי רש"י תמוהים , האם מישהו היה מעלה בדעתו שדינים אלו שנאמרו בפרשה - אינם מסיני?
על שאלה זו עונה: רבי יצחק מאיר מגור[בעל " חידושי הרי"ם"] רצה כאן רש"י – להדגיש שאפילו המשפטים המובנים לכל בר דעת ע"פ השכל וההיגיון, הרי עיקר כוחם הוא מטעם שניתנו לנו על ידי הקב"ה בהר סיני.
עבד עברי.
נאמר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם". מדובר בעבד יהודי , לפי ההלכה התלמודית, עבד עברי- הוא גנב שאין בידו להחזיר את שווי הגנבה , לכן הוא נמכר על ידי בית דין כתשלום על גנבתו באמצעות עבודתו אצל אדונו.
אפשרות נוספת : יהודי שמוכר את עצמו מרצונו מחמת הדחק בו הוא מצוי, אין לו פרנסה, אחרי שש שנות עבדות יצא לחופשי ללא תשלום כסף פדיון.
"אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא"
בספר החינוך נאמר:" משורשי מצווה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר - עם קדוש מלא ומעוטר בכל מידות טובות ומעולות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המידות המשובחות בעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר הכתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן לקבלה.
ה"כלי יקר" מסביר: הטעם בהתחלת כל הדינים-דווקא בנושא: שילוח העבד אחרי שש שנות עבדות לפי שהדיברות מתחילים: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" לכן יש להדגיש: כשם שהיהודי היה עבד במצרים וה' נתן לו חירות ופדה אותו מבית עבדים ,כך מוטל על האדון לקרוא דרור וחופש לעבד הנמכר בגנבתו ,שהרי גם ישראל נמכרו בגניבת יוסף שמכרוהו השבטים והתגלגל הדבר באופן שירדו גם הם למצרים לבית עבדים ואף על פי חן יצאו לחופשי -כי כך גם הם ,לרבות עבדיהם ,ישלחו לחופשי.
רש"י מסביר: אם העבד הגיע לבדו אל אדונו ללא אישה, אלא עם בגדיו בלבד, אין אדונו מוסר לו אישה כנענית להוליד ממנה עבדים. [מסכת קידושין ב', א]
אבל, "אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ".
אומר רש"י: מדובר באישה ישראלית והקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו.
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] אומר : ההלכה מלמדת: כי אין להפריד את האישה מבעלה בתקופת העבדות כאשר העבד אינו יכול לפרנס את אשתו ובניו, האדון חייב לספק להם מזונות ולינה
ראיתי על כך הסבר מעניין –בצורת משל ונמשל [בספר: "מטה שמעון"]:
אם אדם בעולם הזה חי ללא קיום תורה ומצוות –בגפו, גם בסוף חייו יצא מן העולם ללא זכויות ! אך אם היה העבד נשוי לאישה- יצא לחופשי כעבור שש שנים בשנה השביעית לחופשי יחד עם אשתו.
התורה נקראת: אישה, לפי שנאמר: "תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה, כלומר התורה מלווה את האדם לאחר פטירתו כפי שנאמר: "בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם, לא כסף, ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד שנאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו, כ"ב] המשמעות היא: על ידי קיום התורה הלכה ולמעשה- יזכה היהודי ללכת בדרך הישר ולא יטעה בדרכו [כך נאמר: בזוהר הקדוש ,פרשת וישב, קפ"ה]
כל מי שעוסק בתורה לשמה, כאשר נפטר – התורה מלווה אותו- הולכת לפניו ומכריזה עליו ומגינה עליו, כדי שלא יתקרבו אליו בעלי הדינים וכשגופו של האיש הצדיק בתוך קברו, גם שם התורה מגינה עליו וכאשר נשמתו עולה לשמים – למקומה, היא עולה בליווי התורה - ההולכת לפניה, וכמה שערים חזקים נהרסים מתוקף התורה - עד שזוכה הנשמה להיכנס למקומה וגם שם התורה שומרת עליו עד בוא הגאולה ותחיית המתים. מלמדת עליו סנגוריה לכן נאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ....." כדברי שלמה המלך.
משל- שלושה אוהבים יש לאדם במהלך חייו: בניו, נכדיו, ממונו ומעשיו הטובים והנה כאשר עומד סמוך לפטירתו- קורא לבניו ופונה אליהם בבקשה: בואו הצילוני מדין המוות הרע הזה והם עונים לאביהם: אינך יודע שאין שלטון ביום המוות?, נאמר:
"אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ": (תהלים פרק מט פסוק ח)
רד"ק מפרש:
"אח לא פדה יפדה איש - מה יועיל עושרם ביום המיתה? כי לא יוכל לפדות איש את אחיו מן המוות בכל עושרם , ולא יוכלו לתת כפרו לאלוקים , אשר מאתו החיים והמוות".
גם שלמה המלך אומר:
"לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת": (משלי פרק יא פסוק ד)
רד"ק מסביר:
"לא יועילם הון ביום עברה - כלומר: לא יועיל לרשע הונו ביום שיתעבר האל עליו ויפקד עונו , והצדקה שעשה הצדיק תצילנו ממיתה. ממות - שלא ימותו מיתה משונה".
כאשר אדם זה אינו מצליח בכל אלה שיצילוהו, אוסף אליו את מעשיו הטובים והם עונים לו: לך לשלום, אנחנו נלווה אותך ונקדים אותך כפי שאומר ישעיהו הנביא: "וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ: " [ישעיהו נ"ח, ח]
הרד"ק מסביר שביום המוות - רק המצוות שהיהודי קיים בחייו יצמיחו לו טובה וילוו אותו גם לעולם הבא.
כאשר תמו שנות העבדות יוצא העבד לחופשי בשנה השביעית,
אך , אין לשלוח את העבד העברי בחוסר כל, אלא להעניק לו מכל טוב- כמו שנאמר: "כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ. וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ. [דברים ט"ו, י"ב - י" ט"ו]
הרלב"ג מפרש:
"לא תשלחנו ריקם" (לעיל , יג) , ידענו שכיון שלא שלחו ריקם , יֵצֵא. ואולם הודיע בזה המקום - כי לפי עושר בעל הבית יהיה שעור זאת ההענקה".
במילים אחרות האדון משלח את עבדו בידיים מלאות- על פי גודל עושרו –יעניק לו את מתנתו.
ר' יוסף בכור שור טוען :לא תשלחנו ריקם - שהרי ב'מכרוהו בית דין' הכתוב מדבר (קידושין טו , א) , ואין לו כלום , ובמה יתפרנס? לכך צריך הענקה מן אילו שלשה מינין: צאן , גורן ויקב - לחם , בשר ויין".
לפי פירוש זה, האדון חייב גם לדאוג לעבד היוצא לחופשי- שיוכל להתפרנס בכבוד בהמשך.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עבד עברי, הוא אדם שגנב ומכר עצמו לעבדות- מהטעם שאין ביכולתו להשיב את הגניבה , או נקלע לעוני ואין ביכולתו להמשיך להתקיים ללא עזרה.
בתום שש שנים יצא לחופשי בתחילת השנה השביעית - באופן שהאדון יעניק לו מתנות באופן מכובד.
